ניוזלטר דצמבר 2010  
אנדרגוגיה - טכנולוגיה מתפתחת ללמידת מבוגרים
מאת: ליאב גל און, מפתחת תוצרי למידה

הקדמה:
אנדרגוגיה, תיאוריה העוסקת בחינוך מבוגרים אשר הוטבעה לראשונה ע"י אלכסנדר קאם בשנת 1833. מלקולם נואלס הוא שפרסם את התיאוריה ברבים עד שרבים מאמינים כי הוא שהגה את המונח.
הצגת האנדרגוגיה כמנוגדת לפדגוגיה וכתיאוריה נפרדת של חינוך מבוגרים הביאה להארות רבות וחשובות בנוגע להוראה וללמידה.
מאז הוצגה, עוררה האנדרגוגיה ביקורת רבה. כיום מקובלות מקצת הבחנותיו של נואלס כמובנות מאליהן והן חלק מן העבודה היום-יומית בבתי-הספר, בחינוך ילדים ובחינוך מבוגרים כאחד.

אנדרגוגיה היא "האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד". היא פותחה באירופה ובצפון-אמריקה כתיאוריה מובחנת כדי לפתור את הבעיות שבפדגוגיה, שהיא  "האמנות והמדע של ההוראה לילדים". אחת הבעיות שעולות מן הפדגוגיה היא שהפדגוגיה מתבססת על ההנחה הארכאית כי מטרת החינוך היא העברת ידע ותרבות. כיום ידוע שהתרבות משתנה במהירות, לכן בימינו על החינוך להיות תהליך שנמשך כל החיים ובמהלכו יש לגלות את הבלתי ידוע ולא להקנות את הידוע. הפדגוגיה הגבילה את התפתחותו של חינוך המבוגרים גם מפני שרוב המורים שלימדו מבוגרים התייחסו אליהם כאילו היו ילדים. אולם מורים המיומנים בהוראת מבוגרים יודעים שאי-אפשר ללמד מבוגרים כאילו היו ילדים. מבוגרים הם על-פי רוב תלמידים שבאו ללמוד מרצונם החופשי והם ינשרו אם הלימודים לא ישביעו את רצונם. האנדרגוגיה צמחה כתיאוריה מובהקת להוראת מבוגרים המבוססת על ארבע הנחות יסוד.

ארבע הנחות היסוד של האנדרגוגיה ומשמעויותיהן המעשיות
כאשר האדם מתבגר הוא הופך מישות תלויה לישות המכוונת את עצמה. המבוגר אינו רואה את עצמו כלומד התלוי במורה אלא כמי שפעיל מתוך הכְוונה עצמית או כיוצר. לשינוי הזה בתפיסה העצמית של המבוגר ארבע השפעות על למידתו:
  • יש לנהוג בלומד המבוגר בכבוד ולראותו כיחיד עצמאי;
  • הסיפוק מן הלימוד צריך להיות גבוה מספיק כדי שיוכל הלומד המבוגר לדחוק ניסיון שלילי קודם בלמידה;
  • יש להתנגד ללחץ של לומדים מבוגרים להתייחס אליהם כאל ילדים (והם מצפים להתייחסות מעין זו), מפני שהתלות עלולה לעורר כעס והתמרמרות לאחר מכן;
  • המבוגרים צריכים לחוות תהליך של התמצאות מחדש (reorientation), לקראת למידה מתוך מכוּונות עצמית.
להלן כמה משמעויות מעשיות לשינוי בתפיסה העצמית של הלומד המבוגר: אקלים פיזי ופסיכולוגי המתאים לצורכי המבוגרים, התייחסות משמעותית לניסיון החיים של הלומד המבוגר, התייחסות למוכנות המבוגרים ללמידה, על בסיס התפקיד החברתי של המבוגר והתייחסות להבדל של המבוגר באוריינטציה שלו ללמידה- פרספקטיבה מיידית: יישום מיידי של הלמידה לשם שיפור ביצועים והתמודדויות.
קיימות הנחות נוספות בתיאורה זו כגון: יכולות המבוגרים ללמוד, למידה כתהליך פנימי הנמצא בשליטתו של הלומד וכרוכים בו גורמים אינטלקטואליים, רגשיים ופיסיולוגיים.

תיקון והבהרה
לאחר שפרסם את דבריו על האנדרגוגיה, הגדיר נואלס מחדש את ההבדלים בין לומדים צעירים למבוגרים ובין פדגוגיה לאנדרגוגיה.
"איני מדבר על הבדל חד-משמעי בין ילדים למבוגרים כלומדים. בעצם אני מבדיל בין ההנחות הנעשות בנוגע ללומדים על-פי מסורת הפדגוגיה יבין הנחות הנעשות בנוגע ללומדים על-פי מסורת האנדרגוגיה. אני מאמין שההנחות הנובעות מן האנדרגוגיה רלוונטיות לילדים ולנוער בזמן תהליך התבגרותם ושבעתיד ילמדו גם הם על-פי גישת האנדרגוגיה".

(מתוך: Malcolm Knowles, The Adult Learner: A Neglected Species. Houston: Gulf Publishing Company, 1973, p. 43).

"כפי שאמרתי אני רואה את הפדגוגיה ואת האנדרגוגיה כמקבילות ולא כמנוגדות זו לזו. כאשר לומדים, בכל גיל, מתמודדים עם תוכן חדש ובלתי ידוע, ההנחה הפדגוגית בעניין תלות הלומד במורה הגיונית ומתאים להשתמש באסטרטגיות הנובעות מן הגישה הפדגוגית. יתר על כן, נאספות הוכחות רבות שהנחות הנובעות מן האנדרגוגיה מתאימות לסיטואציות רבות בתוך בית-הספר. ילדים הם בעלי למידה מתוך מכוונות עצמית כשהם לומדים מחוץ לבית-הספר, משום כך הם יכולים לנהוג באופן זהה גם בתוך בית-הספר. לילדים גם ניסיון מן העבר שיכול לשמש להם משאב ללמידה. הם אף מוכנים ללמוד יותר כשהם לומדים מתוך צורך ולא מפני שאומרים להם מה עליהם ללמוד. בסופו של דבר, הילדים באופן טבעי מוּנעים בכוח תגמול פנימי יותר מאשר בכוח לחץ חיצוני, בתי-הספר הם שלימדו אותם להיות מוּנעים אחרת."

(מתוך: Malcolm Knowles, Andragogy in Action, San Francisco: Jossy-Bass, 1984, pp. 12-13).