- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 
 
לא בלי תכלית
מאת: ג'יי קרוס (Cross)                 עותק לפני פרסום. מיועד ללקוחות ולחברים.
 
 

כולנו ממהרים כל הזמן. קצב החיים הופך מהיר מרגע לרגע. אנחנו מוצפים במידע, מוקפים בעוד ועוד המצאות טכנולוגיות, וטובעים בים של ערוצי תקשורת עשרים וארבע שעות ביממה. העולם העסקי כבר לא חד וברור כמו פעם, והחיים מלאים אי-ודאות. אנשים נמצאים בלחץ. העבודה היא גהנום. הגיע הזמן לעשות משהו בקשר לאורח החיים החדש הזה.

איש עם שעון יודע מה השעה. איש עם שני שעונים כבר לא. רובנו עונדים שעונים שמטקטקים בקצבים שונים. חלק מהם נעים לפי קצב שהיה נהוג בתקופות היסטוריות רחוקות, בהן האנושות עסקה בעיקר בחקלאות. שעונים אחרים עובדים בקצב המהפכה התעשייתית ואחרים עובדים לפי קצב ההתנהלות של עידן האינטרנט. אין התאמה בין הקצב של גופינו, של מקומות העבודה, של משפחותינו, של המעסיקים שלנו, ושל הסביבה העולמית. חוסר העקביות בחיינו קיים כיוון שעולמנו משתנה בקצב מהיר יותר מזה בו אנו משתנים.

הדבר החשוב ביותר להצלחה עסקית הוא הידע והמיומנות המקצועית של העובדים. תפקיד המנהל בעידן התעשייתי היה להראות לעובדים מה עליהם לעשות. בניגוד לכך, בעידן הידע, העובדים רוצים ללמוד אבל לא רוצים להשתתף בתוכניות הכשרה. אם אומרים להם איך לעשות משהו, הם מרגישים כאילו פגעו להם באינטליגנציה.

בשורה של מחקרים נמצא שעובדים רוכשים 80% מהידע המקצועי שלהם בצורה בלתי-פורמלית. זוהי עובדה, והשאלה שנותרת היא האם הלמידה הבלתי-פורמלית הזו מתבצעת בצורה טובה או גרועה. למרות חשיבותה של הלמידה הבלתי-פורמלית, תאגידים כמעט ולא מתייחסים אליה כי היא איננה באה לידי ביטוי בגרפים ובתרשימים, שהם עצמם התפתחו בתקופת המהפכה התעשייתית. אף ארגון לא מקצה תקציבים ללמידה הבלתי-פורמלית אבל ארגונים שלא מצליחים להשתמש בה מפסידים הרבה כסף. בעידן של ידע, יהיה זה לא אחראי להתעלם מאמצעי עיקרי זה ליצירה, לשיתוף ולרענון הון הידע.

למידה בלתי-פורמלית עובדת כי היא אישית. כל אדם מקבל את ההחלטות לעצמו. הלומד הוא האחראי. הלמידה הבלתי-פורמלית היא אמיתית ונעשית "בשירות עצמי". זוהי השיטה היחידה שמתאימה לכוח העבודה החדש ששולט היטב בעידן הדיגיטלי.

הלמידה בעבר התמקדה במה שיש בראשו של הלומד. האדם עבר מבחנים, וקיבל תואר או תעודת הסמכה. הלמידה החדשה מתמקדת בדברים שחשובים לביצוע נכון של העבודה. בין היתר מדובר בסביבה העסקית, בזרימת העבודה, בעמיתים, בשותפים ובלקוחות.

שינוי מואץ:
למידה בלתי-פורמלית היא המפתח ליצירת זריזות ארגונית ורווח. בנוסף, זו שיטה שמכבדת את העובדים ומאתגרת אותם למצות את עצמם. למידה בלתי-פורמלית אין פירושה למידה ללא תכלית. בדרך-כלל, התועלת שבלמידה כזו עולה בהרבה על התועלת בשיטות המסורתית. בכל הקשור להתפתחות עובדים, הלמידה הבלתי-פורמלית מניבה פירות שנמצאים כיום בהישג יד.

עובדי ידע דורשים שיכבדו את מי שהם. הם פורחים כאשר ניתן להם החופש להחליט איך לעשות את המטלות שהם מקבלים. הם עושים הכל כדי לעמוד בציפיות. כל שצריך לעשות הוא לקבוע מה הציפיות מהם ואז לזוז הצידה ולא להפריע.

הכשרה, התפתחות, ניהול ידע, תמיכה ממוחשבת בביצועים, למידה בלתי-פורמלית, חניכה וידיעה מהווים כולם רכיבים של רשתות ביצוע
(performance networks). מטבען, רשתות חייבות לגדול או שהן מתות. צמתי רשת שמתחברים מאפשרים הפצת מידע ועוצמה. הרשתות חותרות תחת המבנה ההיררכי. ככל שמבנה הארגון שטוח יותר, כך רשת הקשרים שבו סבוכה יותר ובעלת קצב העברת מידע מהיר יותר.
בני אדם חיים בתוך רשתות, כמו למשל, רשתות חברתיות. מוחנו מכיל רשתות עצביות. מהות הלמידה היא למעשה ליצור קישורים טובים יותר ברשתות שלנו ולתחזק אותם, ויהיו אלו רשתות מתחומים כמו חברה, תפעול, מסחר או בידור.
מהנדס מעולה יכול לספק תפוקה הגדולה פי 250 מאשר זו של המהנדס הממוצע! שיפור ביצועיו של עובד בעל תפוקה גבוהה מלכתחילה מניב תשואה טובה יותר על ההשקעה, מאשר ניסיון להעלות במעט את יכולותיו של עובד ממוצע. זהו אפקט הפרפר בגרסה האנושית שלו.

למידה חופשית
משמעות המונח למידה הוא: התאמה מוצלחת לשינויים שמתחוללים.

הלמידה הפורמלית והבלתי-פורמלית הן שני קצותיו של אותו רצף. את הלמידה הפורמלית, שבצד האחד, אפשר לדמות לנסיעה באוטובוס: כי הנהג הוא שמחליט לאן האוטובוס יתקדם, והנוסעים רק מצטרפים לנתיב שהוא קובע. בצד השני, הלמידה הבלתי-פורמלית דומה לרכיבה על אופניים: הרוכב בוחר את יעד, את המהירות ואת הנתיב. הרוכב גם יכול להחליט ברגע אחד על סטייה מהמסלול, כדי לצפות בנוף יפה או למצוא מקום לנוח.

פורמלי

בלתי-פורמלי

הלמידה הבלתי-פורמלית מתרחשת מחוץ לכיתה. אין תוכנית לימודים ואין תעודות סיום. למידה כזו נמשכת כל הזמן. הלמידה הבלתי-פורמלית כוללת דברים כמו ניסוי וטעייה, שאלה המופנית לשכן, קריאת ספר, או צפייה בטלוויזיה. למידה בלתי-פורמלית היא הדרך שלנו ללמוד על החיים. זו השיטה באמצעותה אנחנו מבינים את המתרחש סביבנו.

הלמידה הפורמלית (נסיעה באוטובוס) מעולה למתחילים. כדי שאנשים ירכשו ידע ראשוני הם צריכים שיתוו להם את הדרך ליעד. מחלקות הכשרה בארגונים מתמחות בתכנון "קווי אוטובוס" כאלו.

הלמידה הבלתי-פורמלית (רכיבה על אופניים) מתאימה במיוחד לאנשים שכבר מכירים את השטח. הם רוצים לשמוע על קיצורי דרך ולהבין את הדברים בגדול. הם רוצים לסתום חורים בידע שלהם, ולא יסכימו לשבת בצורה פסיבית באוטובוס עד ליעד. עם זאת, מחלקות ההדרכה בארגונים אינן מקדישות הרבה מאמצים כדי לעזור לאותם "רוכבי אופניים".

זו בדיוק האירוניה: רוכבי האופניים הם העובדים היעילים ביותר. העלאת רמת הביצועים שלהם ב-5% משפיעה על התפוקה בצורה שלא תיאמן. (בעוד שהעלאת ביצועי העובדים החדשים ב-5% אפילו לא נלקחת בחשבון). למעשה, רוב התאגידים משקיעים את חלק הארי של תקציבי ההכשרה במקום שייתן את התמורה הנמוכה ביותר.

חלק ממחלקות ההכשרה מצדיקות את התייחסותן השווה אל כל הלומדים כאילו היו "נוסעי אוטובוס". הטענה היא שמה שטוב עבור מתחילים טוב גם למומחים. זו טענה שגויה מיסודה. רוכבי האופניים תמיד ימצאו סיבה למה לא לעלות על האוטובוס. נוצר מצב בו העובדים עם הפוטנציאל הגדול ביותר כמעט ולא מקבלים את סוג הכשרה שמתאימה לצורכיהם. להלן כמה הצעות שנועדו לתקן את המאזן הזה.

מידע חזותי
מידע חזותי משפיע מאד על הלומד. בני אדם לומדים טוב פי שניים כאשר מציגים להם תמונות ומילים בהשוואה למצב בו הם נחשפים למילים לבד. תמונות מדברות לאנשים מתרבויות שונות, בעלי רמות השכלה שונות ומקבוצות גיל מגוונות. למרות זאת, רוב תוכן הלימוד הקיים בתאגידים מורכב ממלל. בבתי הספר משקיעים שנים כדי להקנות לתלמידים אוריינות מילולית, אך מקדישים רק כמה שעות לאוריינות החזותית. הגיע הזמן לראות את האפשרויות הגלומות בפן החזותי.

אוריינות חזותית מעצימה את הלמידה כיוון שהיא מאפשרת לקלוט במבט אחד את כל העושר שקיים בתמונה. מטפורות חזותיות מעוררות רעיונות חדשים ומציתות את הדמיון. עין חדה מגבירה את עומק התפיסה ומעצימה את ההנאה.

שיחה
שיחה יוצרת ידע. שיחות תכופות ופתוחות מגבירות את החדשנות ואת הלמידה. עובדים נפגשים כדי לשתף, לקדם זה את זה ולהשוות שיטות שפיתחו כדי לשפר את העבודה.

העבודה היא מרוץ תובעני המתנהל בתוך מבוך, עם המון לחץ לסיים את העבודה בזמן. הבית הוא מרחב נוח ופרטי כדי לחלוק זמן עם המשפחה ולעסוק בתחביבים. אולם, בניגוד לעבודה או לבית, האינטרנט, כבית הקפה של כל העולם, הוא מקום ניטרלי בו אנשים נפגשים כדי ליהנות זה מחברת זה, לשמוע דעות שונות משלהם ולנהל שיחה משמעותית. מקומות מפגש משותפים מעודדים דו-שיח.

לו היה אפשר לקיים שיחה אחת בה משתתפים שלוש מאות אלף איש, התוצאה הייתה יכולה להיות מדהימה. חברת IBM אימצה את הרעיון הזה כגישה ניהולית שמתאימה לתקופתנו, המתאפיינת בפתיחות ובהיררכיה שטוחה.

קשרים
עובדי ידע מבזבזים זמן רב, בשווי מיליארדי דולרים, כדי לחפש מידע שהם זקוקים לו או את האנשים הנכונים כדי לדבר אתם. ארכיטקטורת מידע נכונה ותכנון נכון של מרחב פיזי מקלים על הלימוד. ארכיטקטורת הרשת הארגונית מחברת אנשים בצורה וירטואלית על-ידי איתור צווארי הבקבוק וזיהוי מקומות בהם ניתן לבצע שילוב.

תכנון נכון של מקום העבודה הוא מרכיב חשוב להעלאת התפוקה. למרות זאת, האדריכלים בונים בנייני משרדים לפי תפיסה היררכית של חלוקה לקומות ועיצוב פנימי בצורת שתי וערב של תת-יחידות, ממש כמו שהיה נהוג בתקופות קודמות. ניסיונות ארגוניים להפחית חד-פעמית בעלויות ולנצל את חללי העבודה בצורה מרבית חוזר אליהם כבומרנג, כיוון שתכנון כזה מעקב את העובדים באותו בניין, החל מיום השקתו ואילך. אם נאמר זאת בצורה מטפורית, אי אפשר לקיים שיחות פינת קפה אם אין פינת קפה.

בתוך כל ארגון פורמלי קיים במקביל ארגון בלתי-פורמלי. הארגון הבלתי-פורמלי הזה מנהל את הפעילות מאחורי הקלעים באמצעות סדרה של קשרים אישיים ומקצועיים שאינם מתועדים בשום מקום. זוהי ישות חיה עם הלך חשיבה משל עצמה. הארגון הלא פורמלי הוא קהילה של אנשים הפועלת על בסיס כללי החיים: אפשר  להשפיע עליה אך לא לנהל אותה, ואי אפשר למכור אותה לאף אחד.

ניתוח רשתות ארגוניות משרטט את קווי המתאר של קשרי הגומלין בארגון הבלתי-פורמלי. הצגה חזותית של האופן בו אנשים מתקשרים זה עם זה מדגישה הזדמנויות והתפלגויות אפשרויות.

מיומנויות עם אנשים
הלמידה היא למעשה העבודה החדשה. כדי להפיק ממנה תועלת צריך פשוט לא להפריע לה להתקיים. פחות הוא בעצם יותר. הלמידה הבלתי-פורמלית פוטרת אותנו מעבודת הסרק המסורבלת, מההתייפייפות ומהבירוקרטיה המאפיינת את מחלקות ההכשרה בתאגידים.
העובדים של ימינו בוחרים את המעסיק. התשובה לשאלה האם עובד יתלהב מהחברה, מהחזון שלה ומהאנשים שמועסקים בה, תלויה בהזדמנויות שיש לאותו עובד לתרום במסגרת הארגון.

בני אדם הם יצורים רגשיים. תחושות בטן הן משהו ממשי, ולחץ מפריע לתפוקה. אם הפעולות שלנו מונחות במשולב מהלב ומהמוח אנחנו הופכים לאנשים טובים ומאושרים יותר. בטבע, הייתה לנו את הברירה לברוח מהדוב או להיאכל. בניגוד לכך, כשאנו עובדים במשרד מוחנו מלא כל הזמן ב"דובים" שלא מרפים לעולם. לחץ בלתי-פוסק במשך כל היום גם נותן את אותותיו על גופינו. התפיסות שלנו את המתרחש גורמות לנו להילחץ, ורק שינוי של אותן תפיסות יגרום לדוב שבמוח לעזוב אותנו. אנשים לחוצים לא לומדים היטב.

מי שלומד בצורה חופשית בוחר איך ומה ללמוד. אחרי הכל, רק האדם עצמו יודע מה הוא כבר יודע ומה עדיין לא. חוץ מזה, הלימוד העצמי זול יותר וחסכוני בזמן בהשוואה לחלופה האחרת.

למידה מקוונת (eLearning)
חמש שנים בלבד אחרי שטבעתי את המונח  eLearning (למידה מקוונת), כבר היינו בעולם מקוון בו רשתות מסייעות לכל סוגי הלימוד. טענה נדושה אומרת בעניין זה שמקוונות הלמידה (ה-e) איננה הדבר החשוב אלא הלמידה עצמה. אני חושב, בניגוד לכך, שגם הלמידה עצמה איננה חשובה כל-כך. מה שמשמעותי באמת היא העשייה הנובעת מהלמידה.

אנשים לא יודעים מה הם אוהבים. הם פשוט אוהבים את מה שהם יודעים. דוגמה לכך היא ההנחה של רבים לפיה העברת חומר פנים אל פנים היא הדרך הטובה ביותר ללמד, ושלימוד מקוון הוא בהגדרה סוג נחות של למידה. אנשים כאלו מנסים לפתח יוזמות שיספקו למידה מקוונת שתהייה דומה עד כמה שניתן ללימוד פנים אל פנים. בניגוד לכך, אוניברסיטת קפלה (Capella) תקפה את הנושא מכיוון שונה לחלוטין, ושאלה את עצמה איזה סוג של לימוד פנים אל פנים נדרש כדי לתמוך בלמידה המקוונת.

המונח למידה מעורבת צריך להזכיר לנו להתבונן על אתגר הלמידה מכיוונים שונים. מי שמחזיק בגישה המעורבת לא רואה כל היגיון בהכשרה שמתבצעת אך ורק באמצעות מחשב, אלא מעדיף לבחור את הכלים הנכונים כדי להגיע לתוצאות הנכונות.

האינטרנט כבר בפנים
לפני עשר שנים, רוב המנהלים הבכירים ראו באינטרנט אמצעי תקשורת זול ותו לא. המגזין  CIO בגיליון דצמבר 1994 הציע "לא להלל את עתיד המסחר האלקטרוני או להריע לרשת המחשבים האמריקאית הגדולה, שכמו Godot , לא בהכרח תקרום עור וגידים אי-פעם."

מאז האינטרנט לימד אותנו כמה וכמה דברים:

  • הזמן גובר על השלמות. בעבר, לא היו מתחילים ביישום תוכנית הכשרה לפני שהיו מעבירים אותה תחת עיניהם הפקוחות של עורכים, מגיהים, מעצבים, מגיהים נוספים ופסימיסטים. כיום הכל יוצא לאור כשהוא עוד בתהליך יצירה. אם המוצר לא גמור, פשוט מכנים אותו "טיוטה" או "בטא", אבל לא נמנעים מלפרסם אותו
  • רשתות מקוונות מאפשרות קשר אישי. האינטרנט מאפשר לכל אחד להסתמך על אדיבותו ונדיבותו של אדם זר לו לחלוטין. מאות אנשים שלא הכרתי עזרו לי ללמוד. אני מצידי מנסה לשמור על האיזון ולעזור לאחרים. לבעלי התושייה, האינטרנט מאפשר אפילו לתקשר עם גיבורי התרבות נערצים.
  • כדי ללמוד משהו צריך ללמד אותו. האינטרנט מעצים כל אחד מאיתנו ומאפשר לנו להתבטא בציבור. אדם החולק את דעותיו עם אחרים משלב בתוכו גם את האנוכי וגם את הנדיב. אם מסבירים משהו לאחר באמצעות הרשת, אנו בעצם מבהירים לעצמנו את מחשבותינו ומעודדים למידה עצמית.
  • אחרי הכל, מדובר בעולם קטן. המידע האלקטרוני מקיף את העולם ב-80 מילישניות. מדהים! בעזרת  Skype אפשר לדבר עם אנשים מכל העולם באמצעות פרוטוקול VoIP , ובחינם.
  • אני הלומד. ד"ר גוגל ופרופסור אמזון לימדו אותי הרבה יותר מאשר ארבע שנים של לימודים במכללה בה סיימתי את חוק לימודי בהצטיינות. למה? ראשית, כי שכחתי הרבה מאד מהדברים שלמדתי במכללה על חדו"א, ויטגנשטיין, פיזיקה, ניטשה וצרפתית, כי למדתי את כל הנושאים הללו בהתאם להחלטה של מישהו אחר, ולא שלי.

א-כנסים
פגישות עסקיות בעבר היו מתאפיינות בדבר אחד: שעמום. גישות חדשות הקיימות כיום יוצרות פגישות מסוג אחר, שאנשים מפיקים מהן הנאה. המפגשים הללו מופקים בדרך-כלל במסגרות זמן מצומצמות ובעלות מינימלית.  א-כנסים מתאפיינים בכך ש:

  • אין בהם נואמים מרכזיים או מומחים מוגדרים
  • יש בהם חשיבה פורצת דרך המתבססת על גיוון
  • הנאה תוך עיסוק בנושאים רציניים
  • ארגון עצמי המתהווה מאליו
  • קהילה נדיבה, אינטימיות והערכה הדדית.

להשתפר בלהשתפר
השיפור בלהשתפר הוא שינוי הדרגתי. אי אפשר להתקדם ליעד הזה בצעדים קטנים ומדודים, אלא צריך לצעוד מיליוני צעדים קטנים שמעולם לא נוסו, לתת להם לעשות את שלהם, ואז לראות מה התוצאה.

למידת-על (meta-learning ) עוסקת בעיקר בשיפור תהליכי למידה, ובין היתר באופן בו אנשים לומדים, בחסמים ללמידה, ובשיפור של אנשים ושל ארגונים.

אנחנו מקדישים את כל חיינו ללמידה ולכן כדאי שנעשה את זה כמו שצריך. מודעות היא הצעד הראשון. עלינו להיות גמישים, להסתכל על דברים דרך עדשות שונות, לחשוב על מה שרואים, לנסות דברים חדשים, להריץ במוחנו ניסויים מחשבתים ולשים לב למתרחש סביבנו. אדם מודע לא ממשיך לנהל אורח חיים חסר ייעוד המתנהל לפי טייס אוטומטי. אדם כזה פועל לפי עצתו של ניטשה "הייה מי שאתה!"

למידה בלתי-פורמלית היא הטבע. היא מתקיימת כאשר אנו מתייחסים לאנשים ולארגונים כאילו היו יצורים חיים בטבע.

חשיבה היא מיומנות, והיא משתפרת עם התרגול. אנשים מבלבלים לא פעם בין המונח חשיבה לבין המונח אינטליגנציה. זוהי טעות מרה שגורמת לאנשים אינטליגנטים לבזבז את זמנם לריק כאשר הם לומדים לא לחשוב.

גיי קרוס נודע כאסטרטג, כמרצה, כיועץ וכמעצב למידה ארגוניות וביצועים. הוא חיבר את הספר Implementing eLearning , וייסד את Internet Time Group . זה לא מכבר סיים לכתוב ספר בנושא למידה בלתי-פורמלית.
jaycross@internettime.com